בכתב יד

על ילדים וקשקושים מופשטים-

כמה פעמים יצא לי להסתובב בגלריות ציורים ולשמוע מאחוריי את המשפט "הבן שלי בן 3 מצייר יותר טוב".
ומכאן כמובן חוסר ההבנה כדי לא לאמר חוסר ההערכה ליצירת האומן המופשטת. אבל המציאות אינה רחוקה כל כך מאמירה זו.
הילדים הצעירים התחילו את אומנות הציור מופשט.
כשילד מורח צבעים, יוצא מגבולות הדף, מורח באצבעותיו הקטנות בלי לחשוב על לכלוך- הוא כולו נתון לביטוי עצמי של רגשותיו על הדף.
אבל לצערי, לרב, הילד איננו ממשיך ומתפתח בתחום זה המפשט צורה פיגורטיבית ליידי חוויה חושית, אלא מכוון באסרטיביות מסויימת לחכות צורות מקובלות כמו בית ,פרח ובן אדם. ואוי לילד שהתעלם מכמות האצבעות ביד האדם, כי מכאן תצא החברה לאינטרפרטציה פסיכולוגית.
אחר כך, הרבה שנים אחרי, ינסה לחזור ,מי שנפש האומן שלו לא נירמסה קליל, לנסות ולשחזר את התמימות והפשטות הצורנית כחוויה מופשטת ונאיבית.
אומן טוב, הוא זה שינסה להתנער כמה שיותר מקובענות שדרשה החברה וישוב לפשט צורניות וחוויה.
ילד עושה זאת באופן טבעי, בעוד אומן יעבוד קשה מאוד לשחזר ראייה זו, אבל כשיצליח לבסוף ,יוסיף מעושר עולמו הבוגר, משליטתו והכרותו מעולם הצבע והחומר, מרמיזות אסוציטיביות וכך יווצר הציור המופשט הנפלא.

אין תגובות:

פרסום תגובה